שנה חדשה - גן חדש

יומן יקר,

וואוו, כמה דברים קרו לי היום, אני ממש לא ידועת במה להתחיל לספר. טוב, אז היום היה היום הראשון בגן החדש. באו הרבה ילדים, וראינו שבאמת העבירו את כל המשחקים מהגן הישן לגן החדש. ההורים נשארו בחוץ ודיברו ונדמה לי שגם הם התרגשו שפותחים את הגן במבנה אמיתי ולא באוהל. היו שם הרבה ילדים חדשים ושלא היו בשנה שעברה, וגם שתי חברות לשי, רייה ולטיפה לא היו בגן. אמא הסבירה לי שהן כבר בכיתה א' ונוסעות לבית הספר ולכן הן לא יבואו יותר לגן. אני שמחה לפחות שהן הספיקו ללמוד בגן בשנה שעברה את כל האותיות והמספרים לפני שהן התחילו ללמוד בכיתה א'. שיחקנו ושרנו, התפללונו ואפילו הספקתי להראות לגננות שאני באמת זוכרת את כל המספרים ולא שכחתי כלום. בגן החדש יש אפילו שירותים. בנו ליד הגן מבנה קטן, כמו ליד הבית שלנו, שבו אנחנו יכולים להתפנות ולא צריך ללכת לשיחים ולפחד מעקרבים. בצהריים התחילו להגיע הרבה אנשים, חלק מהכפר שלנו וחלק אנשים שאני לא מכירה והם דיברו בעברית, אני חושבת שהם גרים בירוחם. הם דיברו, ואז הגיעו אנשים עם מצלמות, ואמרו לנו שזה בשביל הטלוויזיה, ויעשו עלינו כתבה לטלוויזיה. הם אמרו כל מיני דברים שגם לילדים של רכמה מגיע גן, ולכל הילדים צריך לתת הזדמנות לחינוך. אני בכלל לא מבינה מה הם רוצים, יש לנו גן נהדר, גננות מקסימות, בעיקר עכשיו שיש לנו בית חזק וטוב לגן. בערב אמא סיפרה לי שעשו את הכתבה לטלוויזיה בגלל שבכלל לא בטוח שהגן שלנו ימשיך, שרוצים לסגור אותו כי אין מי שישלם לגננות וגם צריך כל מיני אישורים (אני לא מבינה מה זה אבל זה בטח משהו מאוד חשוב). אם הגן ייסגר אני אהייה כל כך עצובה. טוב, סיפרתי הרבה להיום, אני באמת מקווה שהשנה תמשיך טוב כמו היום הראשון.

אימאן.

געגועי לגן - החופש הארוך

יומני היקר,
עכשיו בחופש כיף לי כי אני קמה כל יום מתי שאני רוצה, משחקת עם האחים שלי ועוזרת לאמא. אבל אני גם קצת מתגעגעת לגן, למשחקים, לשירים, לגננות שלימדו אותנו כל כך הרבה דברים, לבובה היפה ולספרים.
אתמול, כשהלכנו לאוטובוס לנסוע לירוחם, ראיתי פתאום שבונים מבנה חדש ליד הכביש. שאלתי את אמא מה זה המבנה הזה? כי אני לא מכירה שום משפחה שגרה שם. אמא סיפרה לי שבונים שם גן חדש. זה יהיה גם בתוך מבנה, לא בתוך אוהל, ככה שלא יוכלו להיכנס עקרבים, ובחורף הגשם לא יהרוס את כל המשחקים ולא יהיה כל כך קר, כמו שהיה לנו באוהל. איזה רעיון טוב, ממש כיף שיהיה לנו גן חדש ונוכל להמשיך וללמוד. כי אני עדיין זוכרת את כל המספרים שלימדו אותי, ואני גם זוכרת חלק מהאותיות שהגננות לימדו אותנו, אפילו שלפעמים הן כועסות שאני לא זוכרת הכל. מעניין אם בגן החדש יהיו לנו גם כל כך הרבה משחקים וספרים כמו שהיה לנו בגן שבאוהל?
אימאן.

טיול שנתי לספארי

אתמול לא הספקתי לספר לך איזה חוויות אדירות היו לנו כי חזרתי מאוד מאוחר. אבל היום אני לא הולכת לגן אז יש לי זמן לכתוב לך על הכל.
אתמול היה לנו "טיול שנתי". זה היה היום האחרון של הגן לפני החופש הגדול. כשהגענו לגן היו שם הרבה הורים של ילדים. הם נשארו איתם ולא הלכו כמו בכל יום. גם אמא שלי הצטרפה ולא הלכה. אחרי כמה זמן הגיע אוטובוס. עלינו עליו, זה היה אוטובוס יפה, עם מזגן, והרבה כיסאות, לא כמו האוטובוס של ההסעה של אחי.
נסענו נסיעה ארוכה מאוד. הגננות סיפרו לנו שאנחנו נוסעים לספארי ונראה שם הרבה חיות. אני מכירה גמלים, עיזים, חמורים. אני מכירה בירוחם כלבים וחתולים. אבל אף פעם לא ראיתי חיות אחרות.
כשהגענו לספארי היו שם נדנדות ומשחקים, התנדנדנו ואכלנו והיה מאוד כיף, ואז הגננות קראו לנו לבוא לראות את החיות. התחלנו לטייל ופתאום ראיתי חיה קופצת על העצים. ממש לא האמנתי. הגננות הסבירו לנו שזה קוף, גם הן מאוד מאוד התלהבו, נראה ליש הן בעצמן לא ראו חיות כאלו אף פעם. המשכנו לטייל וראינו עוד הרבה חיות גדולות וקטנות. פיל עם חדק ארוך, ג'ירפה מאוד מאוד גבוהה, פינגווינים שכל הזמן קפצו למים והצחיקו אותנו. אחרי הטיול ברגל נכנסנו לאוטובוס והייתי עצובה שהטיול נגמר ואבל אז הגננות אמרו שאנחנו הולכים לראות עוד חיות. נסענו עם האוטובוס וראינו חיות שלא נמצאות בכלל בכלוב אלא מסתובבות חופשי כמו בכפר שלנו, אלו היו חיות יפות ומיוחדות. בסוף נכנסנו לשער מיוחד, ופתאום ראיתי אריה. אמא כבר סיפרה לי פעם על אריות, ראינו שם אריות אמיתיים, שוכבים ומסתובבים, זה היה מפחיד מאוד. וואוו.
בסוף הטיול אכלנו ארטיקים ונסענו את כל הדרך חזרה לכפר שלנו. היה טיול מקסים, חבל שעכשיו לא הולכים יותר לגן עד שנה הבאה, אני כבר מאוד מחכה ללמוד עוד שנה בגן שלנו.
אני אפילו מצרפת תמונות מהטיול:
אימאן.

מים

יומני היקר,
היום לפני האוכל עמדנו בשורה לשטוף ידיים כמו תמיד. כל יום אחרי המפגש אנחנו עומדים בשורה ארוכה, אחד אחרי השני בפתח של האוהל, והגננות שופכות לנו מים מהג'ריקן על הידיים ואנחנו משפשפים את הידיים חזק חזק כדי שידיים שלנו יהיו נקיות לפני האוכל. הגננות מקפידות מאוד שהידיים יהיו נקיות כדי שלא יהיו לנו מחלות.
קצת לפני שהגיע תורי, כמעט נגמרו לנו המים, והייתי צכיה לשפשף את הידיים עם חברה שלי ווסאל. בקושי הספיקו המים לילדים האחרונים. הגננות דאגו מאוד כי אפילו לא נשארו לנו מים לשתות. ראיתי שהן דיברו בטלפון ואחרי כמה זמן הגיע איש אחד מירוחם עם האוטו שלו (אני כבר יודעת שהוא לא דוקטור) והביא לנו כמה בקבוקים של מים, ככה שבסוף היה לנו מים לשתות.
אימאן.

עקרבים שוטים

יומני היקר,
היום אמא לא הרשתה לי ללכת לגן. היא הסבירה לי ששמעה שמצאו עקרב ליד הגן וזה מסוכן מאוד. אני יודעת שעקבים מסוכנים כי אמא מזהירה אותי כל הזמן ומשגיחה עלי שלא ארים אבנים אבל בגן אין שירותים ואנחנו צריכים ללכת לשיחים להתפנות. כשאנחנו הולכים הגננות לא יכולות כל הזמן להשגיח עלינו מספיק טוב, ועכשיו, כשמתחיל להיות יותר חם, יש עקרבים בכל מקום. הבטחתי לאמא שאני יוסעת להיזהר, ואפילו אמרתי לה שאני לא אלך לעשות פיפי כל היום, אבל היא לא הרשתה לי ללכת לגן. אולי זאת הסיבה שבזמן האחרון באים מעט ילדים לגן, אולי גם ההורים שלהם מפחדים מהעקרבים.
אימאן

גן לומד

ימוני היקר,
איזה כיף, היום הגננות אמרו לי הרבה מילים טובות. כל יום אחרי המשחקים אנחנו יושבים למפגש שקוראים לו גם "תרכיז". כל ילדים ביחד סופרים את כל המספרים, שרים שיר על עונות השנה ועל ימי השבוע ובסוף אנחנו מתפללים. כל הילדים כבר ידעו את כל המספרים ורק אני התבלבלתי כל פעם. הגננת כל יום הייתה מבקשת ממני להגיד, וכל יום התבלבלתי.
היום, בפעם הראשונה הצלחתי לזכור את כל המספרים בלי להתבלבל. הגננות כל כך שמחו וכל הילדים מחאו לי כפיים. רק סלימן בכלל לא הקשיב להם, הוא כל הזמן מציק לי ובגלל זה הוא לא מחה לי כפיים. הגננות אמרו לי שעכשיו כשאני יודעת את כל המספרים יהיה לי קל יותר ללמוד בכיתה א'. אני ממש שמחתי, ממש הרגשתי גדולה.
אימאן,

הספר ואני

יומני היקר,
היום בגן שוב שיחקנו במשחקים, אבל אחרי ששרנו שירים ואכלנו, הגננת הראתה לנו משהו חדש שלא ראינו אף פעם. היא אמרה שקוראים לזה ספר. אתה לא מאמין, בתוך הספר יש כל מיני סימנים קטנים, כמו שיש לאחי בשיעורי בית שלו, ויש גם המון ציורים צבעוניים, והגננת הקריאה לנו את הסימנים, היא אמרה שאלו מילים, וכשנהייה בבית ספר נלמד גם אנחנו לקרוא אותם. היה שם סיפור על בלונים שהתפוצצו, הייתה שם ילדה שקראו לה ליילה, כמו אחותי, שהיה לה בלון סגול שהתפוצץ. זה היה כל כך עצוב. אני ממש לא האמנתי שאפשר לקרוא אגדות וסיפורים כל כך יפים רק מתוך האותיות והציורים. הלוואי שיספרו לנו כל יום עוד סיפור.
אימאן.