3 באפריל 2008

הספר ואני

יומני היקר,
היום בגן שוב שיחקנו במשחקים, אבל אחרי ששרנו שירים ואכלנו, הגננת הראתה לנו משהו חדש שלא ראינו אף פעם. היא אמרה שקוראים לזה ספר. אתה לא מאמין, בתוך הספר יש כל מיני סימנים קטנים, כמו שיש לאחי בשיעורי בית שלו, ויש גם המון ציורים צבעוניים, והגננת הקריאה לנו את הסימנים, היא אמרה שאלו מילים, וכשנהייה בבית ספר נלמד גם אנחנו לקרוא אותם. היה שם סיפור על בלונים שהתפוצצו, הייתה שם ילדה שקראו לה ליילה, כמו אחותי, שהיה לה בלון סגול שהתפוצץ. זה היה כל כך עצוב. אני ממש לא האמנתי שאפשר לקרוא אגדות וסיפורים כל כך יפים רק מתוך האותיות והציורים. הלוואי שיספרו לנו כל יום עוד סיפור.
אימאן.

תגובה 1:

  1. זה נהדר לראות איך ילדים נהנים משגרת היום שלהם מלאי צבעים וחיות. ממליצה לכם להמשיך ולכתוב ולעדכן...

    השבמחק