כתבה 'מבט לחדשות'

בספטמבר 2009 שודרה כתבה זו במבט לחדשות.

הכתבה מספרת את סיפור הגן ומסתימת באמירה של הכתב: " עכשיו נותר רק לחכות ולראות מה יקרה" -

תושבי רכמה עדיין מחכים!!!

מרקם אזורי ירוחם - מי אנחנו?

קבוצת "מרקם אזורי" היא קבוצת תושבים מירוחם אשר פועלת בימים אלו להקמת גן ילדים לתושבי הכפר הבדואי השכן רכמה.  הקבוצה קמה בשנת 2006 כקבוצת לימוד של תושבי ירוחם והאזור, מכל גוני הקשת הפוליטית והדתית, אשר ביקשו להכיר וללמוד על שכניהם, תושבי הנגב הבדואים החיים בסביבת ירוחם.

בשלב הראשון הקבוצה בחנה את הבעיות והאתגרים בתחומי החינוך, הבריאות והדיור הקשורים לבדואים בנגב בכלל ולשכנינו בכפר רכמה בפרט.

לאחר שלב הלימוד הוחלט בקבוצה על פעולה מעשית בתחום החינוך. הקבוצה פועלת מאז 2008 לעזרה בהקמת גן ילדים בכפר רכמה על מנת שיוכלו לממש את זכות היסוד לחינוך נגיש.

אבני דרך לקראת גן רשמי ברכמה

21 פברואר 2008 – פתיחת הגן הארעי באוהל.

30 יוני 2008 – טיול שנתי לספארי.

אוגוסט-ספטמבר 2008 – בניית מבנה יציב לגן.

9 ספטמבר 2008 – הפגנה של תושבי רכמה למחאה על אי הקמת גן לילדים ע"י המדינה.

ראשית פברואר 2009 – הגעת צווי הריסה למבנה הגן.

24 מאי 2009 – הריסת הגן ע"י המדינה.

1 ספטמבר 2009 – הפנינג משותף לילדי רכמה וירוחם להזדהות עם אי-פתיחת שנת לימודים בגן ההרוס.

 13 דצמבר 2009- הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט מחוזי להקמת גן

16 מאי 2010 - פרסום פסק הדין ההצהרתי הקורא למדינה להקים גן לילדי רכמה עד תחילת שנת הלימודים

גן הילדים ברכמה: על מה אנחנו נאבקים?

נקודת המוצא שלנו היא שכל אזרח במדינת ישראל זכאי לחינוך נגיש. מתוך הבנה כי החינוך הוא אבן הפינה להווה ולעתיד של כל חברה, החלטנו לפעול לקידום זכותם של ילדי רכמה לחינוך, ללא תלות בשאלת הקרקעות ועתיד התיישבות הקבע של אנשי רכמה.

מסגרות החינוך המוצעות לתושבי רכמה על ידי המדינה מרוחקות (15-25 ק"מ לכל כיוון) ולכן ילדים רבים נשארים בבית ונמצאים ללא מסגרת חינוכית כלשהי וזכותם לחינוך אינה ממומשת. בגילאי הגן נוצר פרדוקס מכיוון שמשרד החינוך אינו מתיר הסעת ילדים מתחת לגיל 5 לגן המרוחק, אך אין בנמצא גן שניתן להגיע אליו ללא הסעה ולכן ילדי הכפר אינם יכולים ללמוד בגן. כתוצאה מכך ילדי רכמה מגיעים לבית-הספר בלי המוכנות הנדרשת ללמידה יעילה. כל שנה שעוברת בה ילדי רכמה לא הולכים לגן היא נזק בלתי הפיך המקרין על יכולת ההשתלבות של ילדים אלה בבית הספר ובהמשך בחברה הישראלית. לפיכך בחרנו להתמקד בסיוע לתושבי רכמה בהקמת גן ילדים.

אנו רואים את תפקידנו כשכנים לחזק ולעודד את תושבי רכמה בתהליך ארוך וחשוב זה. בעבר תמכנו בפעילות היומיומית של הגן הארעי אשר הוקם ע"י אנשי הכפר בעידודנו, אך לאחר הריסת מבנה הגן על ידי הרשויות נפסקה פעילותו.
עוד פרטים על הגן הארעי ופעילותו, בליוי תמונות מחיי הגן, ניתן למצוא בתיאורי היומן של ילדת הכפר אימאן ("היומן שו אימאן") המצורפים.
בימים אלו אנו פועלים באמצעים מנהליים ומשפטיים על מנת שהרשויות יקחו אחריות ויפעלו להקמת גן מוסדר לילדי רכמה עד תחילת שנת הלימודים הקרובה.
בפסק דין בעתירה המנהלתית אשר הגשנו יחד עם תושבי הכפר קבע השופט ברוך אזולאי מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ב 16 למאי השנה, כי על משרד החינוך והמועצה המקומית ירוחם לפעול בהקדם להקמת גן ילדים נגיש בכפר הבדואי הבלתי מוכר רכמה, עוד לפני תחילת שנת הלימודים הקרובה. (+ קישור +) לאור פסק הצהרתי זה אנו קוראים לגופים הממשלתיים הנוגעים בדבר לא לעכב עוד את פתיחת הגן ולעשות כל שנדרש ע"מ שאכן יוקם גן רישמי בראשית ספטמבר 2010.

פסק הדין בעתירה להקמת גן לילדי רכמה

.

זה לא כ"כ נעים לראות גן הרוס

יומני,
היום היה היום הכי עצוב בחיים שלי. היום באנו בבוקר לגן עם אבא, אבל כשהתקרבנו ראינו כבר שמשהו לא בסדר. הרבה אנשים כבר עמדו שם, וגם האנשים מירוחם עמדו איתנו. אני ממש לא יכולה לספר את זה בלי לבכות אבל ראיתי שפשוט הרסו לנו את הגן, ממש, כל הגן היה שבור וראו רק את הברזלים ואת הקירות השבורים של הגן. אני פשוט לא מאמינה עד עכשיו.

אפילו ראיתי את הבובה האהובה שלי בין השברים, אפילו לא נתנו לנו להוציא אותה כי אמרו שזה מסוכן. איך אפשר להרוס לנו ככה את הגן? מי זה האנשים הרעים האלו שהורסים גן של ילדים? איפה נשחק עכשיו? איפה יהיה לנו גן חדש? אבא הסביר לי שהשופט לא הסכים שישאירו לנו את הגן ולכן באו בבוקר עם טרקטור גדול והרסו לנו את המבנה של הגן. עכשיו אין לנו גן ואני אצטרך להישאר כל יום בבית. בלי המשחקים שאני אוהבת, בלי הספרים, השירים המקסימים, הגננות שאני כל כך אוהבת. אני באמת לא מבינה, מה איכפת להם שיהיה לנו גן? מה לכל הילדים מגיע גן ורק לנו לא מגיע? למה????????????

אימאן.

גשם גשם בא

יומני היקר,
היום היה יום כל כך כיפי בגן. בבוקר היו הרבה עננים בשמיים, וכשהיינו בגן התחיל לרדת גשם, ועל הגג של הגן זה היה נשמע עכל כך יפה. הגננות לימדו אותנו שיר על גשם, וגם למדנו כל מיני תנועות עם הידיים לשיר הגשם. אחר כך כשעשינו ציורים הצלחתי לכתוב את השם שלי, כבר הרבה זמן הגננות מנסות ללמד אותי אבל כל פעם קשה לי, הגננות כל כך שמחו וחיבקו אותי, אני מקווה שגם מחר אני אצליח כדי שהן ישמחו עוד ויגידו שאני ילדה חכמה.
בדרך חזרה לקח לנו הרבה זמן להגיע הביתה כי גם היינו צריכים לקחת את מרואה וחאמד הביתה, כי כל יום הם הולכים ברגל אבל בגלל הבוץ הם לא יכלו לחזור לבד ואבא שלהם כל הזמן בעבודה בשעה שגומרים את הגן. אחר כך עשינו סיבוב גדול כי היו שלוליות מאוד גדולות בדרך, אפילו בשביל האוטו של אבא שלי. אבל לא נורא, אבא אמר שהגם משקה את מה שזרעו כדי שיהיה לעיזים אוכל בקיץ. אני מקווה שימשיך לרדת גשם עוד כמה ימים, אני אוהבת לשמוע אותו דופק על הגג בבית ובגן.
אימאן.